חוק השיפוט הצבאי, תשט״ו-1955

מבוא לחש"ץ

חוק השיפוט הצבאי הוא החוק המסדיר את פעילות המערכת המשפטית בצבא ההגנה לישראל. הוא כולל הגדרות לעבירות צבאיות מיוחדות (כגון עריקות, סירוב פקודה, התנהגות מבישה) וכן מחיל את דיני העונשין האזרחיים של מדינת ישראל על חיילים.

על מי חל החוק?

חוק השיפוט הצבאי חל בראש ובראשונה על כל חייל המשרת בסדיר (חובה וקבע). אך סמכות השיפוט של צה"ל מתפרסת במקרים מסוימים גם על אוכלוסיות נוספות:

• חיילי מילואים: בעת שירות פעיל (ימי מילואים), וכן על עבירות צבאיות שביצעו גם אם גולו לאחר תום המילואים.
• אזרחים עובדי צה"ל: אזרחים המועסקים על ידי הצבא כפופים לחוק במסגרת תפקידם.
• שבויי מלחמה: מכוח החוק הבינלאומי ואמנות ז'נבה.
• משוחררים: אדם שהשתחרר מצה"ל עשוי לעמוד למשפט בבית דין צבאי על עבירות שביצע במהלך שירותו (למשל, עריקות שלא טופלה במועד, או עבירות סמים שהתגלו בדיעבד, במסגרת חצי שנה מיום השחרור ברוב העבירות, ותקופות ארוכות יותר לעבירות חמורות).

ההבחנה בין דמ"ש למשפט פלילי

חוק השיפוט הצבאי מבחין בין שני מסלולי שיפוט עיקריים:

ייצוג משפטי בבתי הדין

סעיף קריטי בחוק השיפוט הצבאי קובע כי חייל העומד לדין בפני בית דין צבאי זכאי לייצוג על ידי סניגור צבאי או עו״ד אזרחי בעל אישור להופיע בפני בתי דין צבאיים (עו״ד פלילי רגיל אינו רשאי לייצג בבית דין צבאי ללא אישור זה, הניתן על ידי ועדה מיוחדת).

עו״ד אילן כ״ץ הינו בעל אישור בלתי מוגבל לייצג בבתי הדין הצבאיים, ובעל סיווג ביטחוני מתאים לטיפול בתיקים הרגישים והמסווגים ביותר.